דף הבית » BLOGordon » הבלוג של גורדון

הבלוג של גורדון

יום חמישי 03 דצמבר 2009 / ארנון פישר

 

1976. פז'ו החליטו לייצר עוד זוג מדגם UE18 לנשים ולשלוח אותו לישראל. מוזרים הצרפתים האלה.

ב – 2009 הם הגיעו אלי במצב קשה למדי.

התמונה להמחשה בלבד. האופניים המקוריים היו במצב הרבה יותר גרוע...

לא ידעתי מה לעשות איתם... לשחזר למצב המקורי, להסב אותם לסינגל ספיד עירוניים ויפים או אולי אפילו "לאקסטרים" אותם ולהפוך אותם לפיקסי.

הימים חלפו והשלדה עמדה יתומה בחנות. יום אחד נכנסה עלמת חן חמדמדה והחלה לשאול אותי שאלות על פיקסי ועל סגנון הרכיבה המיוחד הזה. הברק שבעיניה רמז לי שהילדה משתוקקת לאופניים ואפילו רוצה לבנות אותם בעצמה.

הראיתי לה את האופניים... קשה להגיד שהיא התרשמה, אחרי הכל מדובר היה בגוש מתכת חלוד, מאובק וישן. אבל כשציירתי לה את שאני רואה בדמיוני היא החליטה ללכת על זה.

בחרה צבע (RAL5024), בחרנו חלקים, הזמינה מאיביי ויצאנו לדרך.

כמה זה היה מרשים לראות נערה יפה ונקייה, יושבת על רצפת הבטון, מפרקת אופניים לגורמים ומלכלכת את ידיה.

עכשיו, השלדה אחרי צביעה והחלקים שהזמינה כבר מורכבים. כל שנותר לנו זה לחכות לגלגלים שיגיעו, לנקות טיפה את הכידון ואת ידיות הברקס המקוריים וזהו. הרי לנו עוד זוג מרשים מבית היוצר של גורדון בנט שמקשט את רחובות תל אביב.

 

 יום חמישי 6 אוגוסט 2009 / ארנון פישר

 

טוב, איזו מסיבה היתה בחנות.

מוזיקה, אלכוהול וקניות - איזה שילוב, אה? ועוד אחר כך רכיבה בעיר. קתרזיס.

לכל מי שלא בא, או שכח מה היה. הנה כמה תמונות. תהנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 זה הזמן להודות:

אביטל שעשתה את החלון למציאות ואת מדבקות הרצפה לסיוט (סיוט מדהים). ארוחה בקוסם עלי ;-)

לחגי על כל העזרה ועל השקט. אתה תמיד שם.

לצ'וקי ואורקי שהיו איתי עד מאוחר באותו יום, איזה כיף.

נילי, יעל, רן, נמרוד ועידן שבאו מהצפון הרחוק חיפה / טבעון / כרם מהרל / דרום לבנון

ולכל האורחים היקרים, בלעדיכם זה היה סתם עוד יום.

להתראות בפעם הבאה...


יום ראשון 22 מרץ 2009 / ארנון פישר
 
ראש טוב
יום שלישי. שוב נפגשים עם החבר'ה מחוץ לחנות, שותים בירה, חולקים חוויות חדשות, משוויצים בחלקי האופניים החדשים, אבל בעיקר מתכננים את המסלול של הערב. הערב זה יהיה קל, כבר שבועיים חגי מדבר איתי על כיכר המדינה, אותה כיכר שבשנות השישים היו בה מופעי קרקס ואוהל ענק היה מתמקם במרכזה, הערב אנחנו נמקם את הקרקס שלנו. העיגול הפנימי של הכיכר, סלול בטלאים של אספלט, באורך של 400 מטר. כמה מושלם זה יכול להיות?
 
מסתובב לי הראש...
טוב, אז העסק קצת מקרטע... לא כל כך ברור מה באנו לעשות, פתאום לראות 400 מטר מרוכזים בתוך עיגול אחד נהיה מאיים ומתיש עוד לפני שהתחלנו. יצאנו לסיבוב הכרות, אחד מגביר מהירות, השני מדביק אותו, השאר מיד בעקבותיהם, אבל אין סדר. עזבו! תעשו פוזות של רוכבים למצלמה ונגיד שהיינו בוולודרום הראשון בתל אביב. עם כל הבלאגן, הביקור בעיגול הכי יקר בישראל היה מעולה, בפעם הבאה נהיה יותר מאורגנים, אני רק מקווה שזה יהיה לפני שיהרסו את המקום לטובת עוד מגדלים.
 
דפוקים בראש
יאללה, צמאים, יוצאים לשתות בירה!
בום!!! ניסיון עמידה במקום (TRACK STAND) הוביל לנפילה חזקה על כתף שמאל... כואב, רצח! לא נורא... 10 דקות וזה כבר מתחיל לעבור... יאללה יצאנו...
הכאב נסבל ואנחנו בדרכנו על דרך נמיר לכיוון ה"צימר". בדיוק בנקודה בה דרך פתח תקווה הופכת להיות דרך יפו, אני נכנס בגלגל האחורי של דרור, שהיה לפני, ותוך שניות מוצא את עצמי, שוב, עם כתף שמאל והפנים על האספלט.
עכשיו זה כבר לא מצחיק. האינסטינקט לוקח את יד ימין (החזקה, תודה לאל) לאחוז ביד שמאל ולהחזיר את היד השמוטה למקום. עדיין אין תחושה, עדיין הכאבים משתקים ועדיין אין לי בירה ביד!!
 
איפה הראש שלי, לעזאזל??
"מה אני חושב לעצמי", אני חושב לעצמי. "גם ב-30 קמ"ש, נפילה על הכביש יכולה להיות קטלנית. מה הקטע שלי עם הכובעים האלה?? איפה הבירה, כוס אעמק!!??"
45 דקות אח"כ הלכנו... כן, הלכנו ללבונטין 13 כי הצימר היה סגור, פגשנו את דניאל והתחלנו לשתות. כוס בירה קרה על לחי שמאל... אחח... מי אמר שאלכוהול מזיק? 
יום למחרת אני כבר עם יד מקובעת. אסור להזיז אותה, לא שאני יכול להזיז.
החלק הכי כואב בפציעה הוא שאני לא יכול לרכוב על האופניים. סבלנות.
 
קסדה!
אני רוכב כל כך הרבה שנים, בכל רכיבה הקפדתי לחבוש את הקסדה, גם אם זה היה סתם סיבוב קצר. מה גרם לי לחשוב שרכיבה על פיקסי, בעיר, "בקטנה" מפה לבר השכונתי, לא מצריכה קסדה?? איזה טיפש אני!?
"זהו!", אמרתי לעצמי ולכל מי שהיה לידי, "מהיום והלאה, אין מצב שאני יוצא לרכיבה בלי קסדה!" נכון, הפאסון קצת נפגע, אבל אני מעדיף פאסון סדוק מפרצוף שבור.
 
 
 
תמונות מאותו יום בגלרייה של חגי מזור
 
 
 
יום ראשון 08 מרץ 2009 / ארנון פישר
 
משהו לא טוב קורה
הגשם והקור שהיינו רגילים אליהם בכל חורף לא הגיעו השנה. את טיפות הגשם החליפו טיפות זיעה והקור החליט לתפוס קצת שמש על חוף הים. ה"חורף" הזה ובכלל מזג האוויר המשוגע הזה גרמו לי ולרבים אחרים להבין שמשהו לא טוב קורה לעולם הזה. זה היה הקש האחרון.
 
השינוי מתחיל בתוכי?
בשבת האחרונה, ישבתי עם זוג חברים בפארק עם שני בקבוקי קאווה וכמה גבינות משובחות ותהינו איך זה שעכשיו חורף בארץ אבל 35 מעלות בחוץ?? שמעתי לא מעט טרוניות על כך שאף אחד במדינה הזאת לא עושה כלום כדי לשפר את המצב, העולם מתחמם וכולם יושבים חסרי מעש. "אבל למה לחכות שמישהו אחר יעשה?" שאלתי. "למה אתה לא יכול לשנות הרגלים במעגל הפרטי שלך ולנסות לשפר את העולם דרך פעולות קטנות ופשוטות ביום יום שלך?" כבר שמענו על כל האופציות: מחזור בקבוקים ועיתונים, שימוש בנורות חסכוניות ונסיעה בכלי רכב אלטרנטיביים החוסכים באנרגיה ופולטים כמויות קטנות של גזים ושיט. אז למה לא לעשות את המעט הזה?
 
מילה חדשה ללקסיקון - יוממות
קחו את זה לאקסטרים, זה יעשה לכם טוב: יום אחד בשבוע, תנסו לא לגעת באוטו שלכם. קחו את האופניים שלכם, כן אלה שבמחסן עם כל קורי העכביש עליהם והאבק, נקו אותם קצת, חזקו את הברגים וצאו אל העיר.
זה לא רק פעילות חיובית לגוף, זה צורך קיומי! בכל עיר גדולה בעולם מתקיימת לה תרבות אופניים ענפה. אנשים מתניידים על אופנייהם, מהבית לעבודה, לסידורים, לקניות. זה כל כך נוח וכל כך כיף. אין לכם מושג איזו תחושה של ניצחון תהיה לכם כשתחשבו שבסוף היום, לא בזבזתם שקל או דקה על חניה, לא הוצאתם אגורה על דלק וכן הזזתם את הגוף שלכם. לאט לאט תראו שה"יום בשבוע" השתנה לחמישה ימים בשבוע והאוטו הוא זה שנזנח ומקבל התייחסות שבועית... אם בכלל.
 
PEOPLE OF THE WORLD UNITE!!!
תושבי הערים הצפופות של ברלין, ניו יורק, לונדון ופריז כבר מזמן הבינו שכדי לשמור על אורח חיים נורמלי ושפוי יהיה עליהם לקבוע סטנדרטים חדשים בחיי היום יום שלהם. השינוי התפיסתי הזה של שימוש בכלי רכב אלטרנטיביים, היווה הצורך האוטומטי והראשוני לשינויים הסביבתיים, הכלכליים והחברתיים שעוברים על העולם. הכפר הגלובלי מתחמם ואיתו גם תחושת המחויבות וההתגייסות. זה הזמן להסתכל עלינו ועל העולם כאל אורגניזם אחד חי, מחובר והומוגני ולנסות ולשפר את המצב. כמה זה קשה?
 
אנחנו העולם
להתחממות כדור הארץ לא אכפת אם אתה נסיך יורש עצר של משפחת מלוכה, גרפיקאי פרילנס במצוד אחר עבודה פנויה, עקרת בית שדואגת ל 3 ילדים, או סטודנטית לעיצוב אופנה שחולמת על הפריצה הגדולה. אם לא נפעל כולנו! עכשיו! נשלם על כך ביוקר בעתיד הקרוב.
לכן, אם גם לכם נמאס מהתנועה העצבנית בכבישים, מהזמן המיותר בפקקים מהפיח והאובך המציפים אותנו יותר ויותר. קחו את הסביבה לידיים ותעשו מעשה! תתחילו בלרכוב על אופניים. זה יעשה טוב לכולם.
 
 

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר